לימודי יהדות, אפשר גם אחרת - פרופ' ישי רוזן

התרגלנו בשנים האחרונות שסמוטריץ', בן גביר, גולדקנופף, סטרוק ורוטמן ניכסו לעצמם את היהדות.
ואז הגיעה המחאה והביאה להתעוררות גם בבדיקת האופן שבו מלמדים יהדות במערכת החינוך.

פרופ' ישי רוזן, ראש החוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באונ' ת"א, מזכיר לנו שאין לאף אחד מונופול על היהדות ושאפשר ללמוד וללמד יהדות גם אחרת.

סרטון חובה אם אתם הורים, מורים או סתם אזרחים שרוצים שיהיה פה יותר טוב.

טקסט הסרטון המלא:
המאבק בהפיכה עורר אנשים להיות פוליטיים יותר. זהו הרקע להתעוררות לבדיקת תוכניות לימודים לחיפוש הדתה סמויה או גלויה. והנה עכשיו מתגלה שההפיכה "קמה להתחייה", ולמעשה מעולם לא נזנחה על ידי הוגיה. וגם המאבק הזה חוזר ובגדול. הפחד מהדתה בלימודי היהדות בבתי הספר אינו מופרך. אכן יש לא מעט עמותות ממומנות היטב שחולמות על מיסיון. ישראל זעירא, מנכ״ל תנועת ״ראש יהודי״ שפועלת בערים חילוניות, אמר בריאיון: ״אנחנו גאים בהדתה שלנו,״ ואומרים ש״הלוואי שכל הציונות הדתית תעסוק בהדתה.״ חלק מהמחאה נוגעת גם לחלקה המרכזי של הציונות הדתית בהפיכה, מחבר הכנסת רוטמן ועד קהלת. התוצאה היא חשד מקיף וכולל. בבית הספר של הילדה שלי זו השנה הראשונה, שהורים לא רוצים חגיגת סידור. ההתעוררות האזרחית, חשובה, אבל מה אמורה להיות המסקנה ממנה? המאבק היום הוא לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על היהדות, על אופייה ועל עתידה. האם עלינו לתת למי שמזהים את היהדות עם עליונות אתנית וגזענות להגדיר אותה? האין כאן הזדמנות לחשוב על היהדות, על מקורותיה, על מה הפכה להיות ומה היא יכולה להיות? היהדות היא כיום ביטוי לכל מה שמנוגד להומינזם, לדמוקרטיה, לליברליזם, אבל האם כך חייב להיות? האם כך היה תמיד? האם זו הדרך היחידה? היהדות היא חלק מהמדינה. זו מדינה יהודית מכוח חוק, נוהג ומציאות. השאלה היא מה יהיה אופייה של יהדות זו. וכאן חברות וחברים נמצא המאבק. מי שלא לומד יהדות לא נמצא על המגרש. בורות אינה כוח. אם לא יודעים, אז קל לעבוד עליכם לספר לכם ש״מה אפשר לעשות?״ וש״זו המסורת ואין בילתה״. המטרה אינה אפולוגטיקה. וגם לא להראות רק את הצדדים המוארים ביהדות. המטרה היא לחשוף את הגיוון, את ההשתנות, לא להציג יהדות אחת ויחידה, להפסיק לצנזר. למה בחנוכה צריך ללמד רק על המכבים, ולא על העובדה שהייתה פשוטה וידועה לקדמונינו, שחנוכה הוא גם חלק מחגי החורף, הנחגגים בכל העולם עם אורות ונרות, בדיוק כמו כריסטמס. ולמה לא ללמוד שבמקרא אין עדיין גיור במובנו המאוחר, ושהגר המקראי הוא פשוט מישהו שאינו חלק מהעם אך גר עמם, ולכן דינו כישראל. והאם לא ראוי לדעת שהאורתודוכסיה, כמו שאר הזרמים ביהדות זמננו, נולדה במאה ה-19 ואינה פשוט מסורת מדורי דורות? לא תיפול שערה משערות המסורת אם ילדינו ילמדו כל זאת. אני רוצה שילמדו חומש, וסידור ומסורת ושידעו להכיר את המקורות לגווניהם אבל לא באופן מיסיונרי, באופן רחב וביקורתי. לא פחות יהדות, אלא יותר- יהדות רחבה, מקיפה, ביקורתית. לדעת כדי להשתתף בדיון, כדי להיאבק על אופי המקום. אל תאבקו במסורת, תאבקו שילדיכם יקבלו תמונה רחבה, מקיפה, לא מצונזרת. השאלה הקריטית היא לא מה מלמדים אלא מי מלמד ואיך מלמדים. על זה צריך להיות המאבק.

Скачать видео